"כשהבת הגדולה שלי הודיעה לי שהיא לא רוצה יותר להיות איתי בקשר, הידיים שלי רעדו. ממש קפאתי ולא יכולתי לעשות כלום. חשתי מועקה גדולה בלב, תחושה של מנהרה חשוכה ללא אור באופק. זה הביא אותי לנקודות הכי מייאשות ובהחלט הכניס גם מחשבות אובדניות".
"אבא שלך מפלצת": על התופעה המושתקת של ניכור הורי
שנים ארוכות גידל יוני (שם בדוי) את חמשת ילדיו במסירות ובאהבה, בין השאר בזמן שרעייתו לשעבר חלתה וחדלה לתפקד. למרות המשבר הזוגי שפקד את משפחתו לא שיער יוני, גם לא בסיוטיו הגדולים ביותר, שיום בהיר אחד ימצא את עצמו מחוץ למשפחה.
יוני טוען כי בעידוד גרושתו החליטו ילדיו לנתק את הקשר עימו. בכך הוא נכנס רשמית לסטטיסטיקת ההורים – לרוב גברים – הסובלים מניכור הורי, תופעה שאינה מוכרת לציבור הרחב וגם אינה מוכרת במערכות המדינה, אשר מעורבים בה גם שיקולים פוליטיים רבים. לכן הגיע הזמן לספר את סיפורה.
טעימה מהכתבה המלאה בגיליון החדש של "עכשיו מגזין" – רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? לחצו כאן
שערי גיהינום
"ניכור הורי הוא מצב של ניתוק קשר עם הורה אחד המושתת על הסתה ושליטה פסיכולוגית מצד ההורה השני", מגדירה ד"ר ענבל קיבנסון בר-און, חברת סגל בכיר באוניברסיטת חיפה בחוג לייעוץ והתפתחות האדם ומומחית בית משפט בטיפול ובהתערבות במצבים של משפחות בקונפליקט גבוה.
לדבריה, ניכור הורי הוא: "חלק מהאמצעים שהורים עושים כדי להגביר את התלות של הילדים בהם, כדי למדר את הילד מההורה האחר ולצייר אותו כנוטש, מסוכן מאיים ומפחיד. יש כל מיני טקטיקות פעולה כמו חיבול בטיפול, אי-הישמעות לצווי בתי משפט ועוד".
נעמה סלע, המשמשת יו"ר פורום הארגונים למען המשפחה (וכותבת במדור החדש בגיליון זה) מוסיפה: "ניכור הורי זה מצב שבו אחד מההורים ממריד את הילדים כנגד ההורה השני עד למצב של ניתוק קשר. ברוב המקרים זה קורה לדאבוננו מצד נשים נגד גברים בתהליכי גירושין, אבל יש גם מצבים הפוכים, שבהם הנשים מנוכרות.
"זה מצב מאוד בעייתי. הילד הופך לכלי משחק בידי ההורים הנמצאים בהליכי גירושין. יש אנשים שלא נמצאים בקשר עם הילדים שלהם במשך שנים. מדובר באנשים נורמטיביים שבגלל התהליך הזה החיים שלהם הופכים לאיומים".
ניידת משטרה ליד הבית
נחזור ליוני. הוא היה נשוי שלוש עשרה שנים וגידל עם אשתו את ארבעת ילדיהם. לפני שבע שנים נולד ילדם החמישי, ואחרי לידה זו הפכה השמחה אט-אט למדרון שדרדר אותו לבור ללא תחתית. "אשתי דאז הייתה בלחץ גדול והיה לה קשה מאוד", הוא משתף. "בדיעבד התברר שהיא סבלה מדיכאון לאחר לידה".
בהמשך אושפזה האישה במחלקה סגורה לבריאות הנפש. כששוחררה חשב יוני שחייהם ישובו בהדרגה למסלולם, אולם ציפתה לו הפתעה מרה. "ערב אחד חזרתי הביתה מהעבודה וראיתי ניידת משטרה ליד הבית. מתברר שהיא התלוננה עליי שנקטתי אלימות".
תלונת השווא הזו, לדבריו, לא הייתה הראשונה. "מכאן לא הייתה דרך חזרה", הוא טוען. "תביעת שווא רדפה תביעה נוספת והוצאו צווי הגנה, עד שלבסוף החלטנו להתגרש. חתמנו על הסכם שהיה גרוע מאוד מבחינתי, אבל הייתי נואש לשקט ורציתי בו כמה שיותר מהר".
בשלב זה, הוא אומר, החל להיבנות הניכור ההורי שממנו הוא סובל עד היום. "לאחר הגירושין היא התאשפזה פעם נוספת ושוב החלה להגיש נגדי תלונות שווא", הוא מספר. "לאחר כל אחת מהתלונות הייתי צריך לעבור אבחון פסיכולוגי כדי לוודא שאני כשיר להיות עם הילדים".
לזמן מה פסקו התלונות נגדו והשקט בין הצדדים נשמר, אולם כשביקש יוני שההסדר ביניהם ישונה בכל הנוגע לגידול הילדים ויהיה שוויוני יותר, הוא נתקל בחומה בצורה ובתוקפנות. "ביקשתי שהילדים יוכלו גם לישון אצלי", הוא נזכר, "וגרושתי פשוט התחילה לנסות למנוע את זה בכל דרך אפשרית. העובדת הסוציאלית עזרה לה למשוך זמן, ושמעתי מהילדים שהיא מסיתה נגדי".
עו"ד סלע משוכנעת שלצד רגשות אישיים שליליים בין בני זוג שמתגרשים, גם למערכת ולאווירה הציבורית בכלל, שגורמים אינטרסנטיים מנסים ליצור ולהדהד אותה, יש חלק בלתי נפרד בהאדרת תופעת הניכור ההורה. "לפחות בתחילת התהליך", היא מנתחת, "המערכת נותנת לזה לגיטימציה מתוך דעות קדומות רעות על גברים, שנתפסים בעיניה חסרי מסוגלות הורית.
"זאת נקודת המוצא: ברגע שמתחיל הליך גירושין הגבר נחשב חסר כושר הורי. עד אותה עת הוא היה אבא מצוין – הוא חינך, טיפל, חיתל, פרנס – הכול היה בסדר. מרגע שנפתח תיק גירושין הוא פתאום צריך הסתכלות ולעבור מבדקים משפילים כדי להוכיח שהוא מסוגל להיות הורה לילדים שלו. יש נשים שרואות שעמדת המוצא כלפי גברים בכל המערכות – כולל מערכת המשפט, הרווחה והמערך הסוציאלי – היא שהגברים לא כשירים, אז הן מתנהגות בהתאם.
"כבר שנים שמחקרים מראים שאלימות במשפחה היא עניין סימטרי; מה שיש הוא פערי אמפתיה. כשאישה תספר שהכו אותה, כולם יאמינו לה ויתגייסו מייד לעזרתה. כשגבר יתלונן על אלימות, הוא ייכנס לתהליך של חקירה שתנסה להציג אותו כתוקף ואלים".