לכאורה גירושין, תהליך שלא אמור להיות מסובך ויכול להסתיים יחסית די מהר, במידה ששני הצדדים מעוניינים לפרק את החבילה ופועלים מתוך הסכמה. בתהליך מכינים יחד הסכם, רצוי אצל עורך דין לדיני משפחה, חותמים עליו. הולכים לרבנות ומקבלים גט כחוק.
אלא שבמקרים רבים, ההליך מסתבר, בשל אי-הסכמות, נקמנות ועוד ובמקרים חריגים במיוחד ההליך הופך לסצנה מתוך סרט אימה מפחיד במיוחד ובנושא זה עסקינן בכתבה זו.
הכתבה עוסקת בפתרונות וביחס שיש היום לרשויות החוק לתלונות שווא שמוגשות במסגרת מאבק הגירושין שיש בתוך המשפחה.
האם יש דרך להתמודד איתם?
האם יש הבנה שמשהו לא תקין מתרחש ?
מה עושים במקרה כזה?
התשובה היא שבשנים האחרונות בהחלט יש הבנה ופתרונות למיגור ומלחמה עם תופעות אלו.
יש לזכור שקשה מאוד לדעת מי דובר אמת,שכן רק בנה"ז יודעים מה באמת היה שם,אבל יש סממנים,יש התנהלות יום יומית שמלמדת על האופי של אותו אדם..לכן יש פתרונות.
חוק למניעת אלימות במשפחה,תשנ"א-1991
סעיף 11 קובע שמי שנפתח נגדו הליך סרק בו הוא הואשם באלימות נגד המשפחה והוחלט לא להגיש נגדו כתב אישום או למחוק את כתב האישום
יש לו/לה את האופציה להגיש נגדה תביעה לפיצוי כספי תביעה נזיקית על הנזק שנגרם לה בשל תלונות השווא שהוגשו נגד אותו אב.
עד לא מכבר כל תלונת שווא כנגד אחד ההורים אם לא הוגש ערעור בעקבותיה, עלולה הייתה לגרור אחריה תלונות נוספות, שיש להן משקל רב בהליך המשפטי. מקרים כגון הקלטות בסתר, שימוש בילדים כדי לערער על סמכות ההורה ועוד כהנה וכהנה, גרמו להפקעת סמכות ההורות מידיו.
מספטמבר 2020 בעקבות הפניה לשר אוחנה, לפעול למיגור התופעה, ניתנה הנחייה לנשיאי בתי המשפט כי בכל מקרה של תלונות שווא , יש לבית המשפט אפשרות להעביר את התיק לטיפול המשטרה.
הדבר מהווה גורם הרתעה כנגד כל אלו המבקשים להשתמש בתלונות השווא כנגד ההורה ו/או עורך הדין בצד שכנגד.
פסק דין של השופטת הילה מלר-שלו ה"ט 2378-11-19 העוסק רק בקביעת סכום הפיצוי על התנהלות האם, מיום 30.8.2021, העוסק ב'ערכאת המשפחה, כהורתם של קטינים, תכליתם לספק להם הגנה … לעודד הגשת הליכים בעניינם, מנגד, ככל ומתברר, כי לא כך הדבר, אזי הפגיעה בשלומם היא דווקא על דרך הגשת אותם הליכים העוטים כסות לכאורית של הגנה, וברי כי מצבים מעין אלו יש למגר. בפסק דין זה חוייבה האם בקנס של 20,000 ₪.
בפסק דין חשוב נוסף של השופט יהורם שקד, תמ"ש 16092-14-16, נגזר קנס כספי בסך 40,000 ₪ על אישה שהגישה תלונות שווא כנגד האב במסגרת הליך גירושין בהתבסס על חוק איסור לשון הרע מיום 2.2.2017. בפסק דין זה קיבל השופט את עמדת האב, כי התלונה הראשונה הייתה תלונת שווא. את התלונה השנייה לא ניתן היה להוכיח. האשה לא הסכימה להתנצל על מעשיה. השופט טען כי מדובר בניצול של המשטרה לרעה (סעיפים 8-10 בפסק הדין).
בפסק הדין של השופט ארז שני תלה"מ 51455-03-17 מיום 5.4.2020, הוגשה תובענת נזיקין ובגינת הוטלו פיצויים בסך של 150,000 ₪ ובנוסף הוצאות משפט בסך 30,000 ₪ , זאת על אם שטענה כי בעלה לשעבר ביצע עברות מין בבנם. הדבר גרם לניכור הורי מוחלט של הילד כלפי הא.
פסק דין חשוב זה קבע כי יש להחמיר בפיצוי המוטל על הורים הגורמים ניכור מעין זה ועושים שיומוש בתלונות שווא לשם פגיע בהורה האחר.
במהלך השנים, משרדי טיפל בתיקי גירושין מסוג זה בהם לעיתים תסריטים העולים על כל דמיון, רוויי אלימות לסוגיה, החל במילולית וכלה בגופנית.
במספר תיקים בהם טיפלתי. היו בעלי תפקידים בכירים ומבוססים כלכלית במהלך תקופת הנישואין עד לגירושין. במהלכם ירדו מנכסיהם והפכו לפושטי רגל, המואשמים בפלילים, בה בעת נמנעה מהם הזכות לראות את ילדיהם, בטענה כי הם היו אלימים כלפיהם. לעיתים אף גייסו הצדדים המאיימים את הסביבה והעובדות הסוציאליות להלבנת שם בן או בת זוגם, זאת בבחינת הוספת חטא על פשע.
כל מקרה לגופו כמובן, אך עצם היכולת של צד אחד בהליך הגירושין להטיל אימה על הצד השני ולהרוס במחי יד את חייו, לפגוע בשמו הטוב וביכולתו להתפרנס – בלי ספק, מפחיד לחשוב שיש כאלו שאינם בוחלים בכל האמצעים כדי לפגוע בצד שממנו הם מתגרשים, שבמקרים רבים קודם לגירושין, האהבה פרחה ככל הנראה.
מקרים כאלו גורמים על פי רוב למידת אמון נמוכה במיוחד במערכת המשפט של הצד הנפגע, דבר שעורך דין מיומן יודע להבחין בו בנקל ובד בבד עם הייצוג בתיק, הוא בונה עם הלקוח את האמון ומשקם תוך כדי כך את דימוי העצמי שנפגע.
לצד המקרים שתוארו לעיל , נתקלתי במקרים חוצי יבשות, בהם נותק לחלוטין הקשר של אחד מבני הזוג עם משפחות בארץ. בראשית הנישואין נדמה לכאורה כי אלו בסך הכל משפחות נורמטיביות של זוגות שנישאו בארץ. הכל טוב ויפה ואז חל המהפך בו אחד הצדדים מחליט להעתיק את מקום מגורי המשפחה , במקרים רבים אל משפחתו בחו"ל. בן או בת הזוג השני, נוסעים לשם בעקבות האהבה, זאת הרבה פעמים בלי קשר משפחתי כלשהו באותה ארץ אליה היגרו.
הכל טוב ויפה במקרים בהם הנישואין צולחים, אך במקרים בהם מערכת היחסים אינה מתפקדת כסידרה, כפי שקורה למשל במקרים של אלימות כלפי בן או בת הזוג ,שאין לו סביבה משפחתית תומכת והוא נאלץ לחיות בפחד. הדבר קשה שבעתיים כאשר ישנם ילדים בתמונה ולקום וללכת ולעזוב את הילדים בצל האוייב, אינו פשוט ליישום.
הדבר קשה שבעתיים בקהילות סגורות כמו זו של העולם החרדי, בה נידויים וחרמות והוצאה מחוץ לקהילה של מי שאינו פועל לפיה ,קורה לא אחת במקרים שלא פועלים על פי כלליה.
לעיתים הנידוי וההרחקה מהקהילה, גורם לבת או בת הזוג להיות ללא ילדיו, בניכור הורי.
במקרים כאלה גם אם טובת הילדים עומד לנגד עיני ההורה.
יש מצבים שאין בהם ברירה, כדי לפתור את העניין, ויש להגיע לארץ ולבדוק אם ניתן להפעיל את החוק הישראלי.
כמובן, שישנם מקרים בהם מתבצעת חטיפת ילדים לחו"ל בהם העלילה מסתבכת אף יותר.
בכל המקרים הללו בשל מורכבותם נדרשת חשיבה יסודית מקיפה, המחייב בקיאות בדיני משפחה בארצות אליהם נחטפו הילדים. כל זאת על מנת להשיג פיתרון , שבראש ובראשונה ידאג לטובת הילדים.
מדובר בתופעה שאומנם נמצאת בשולים אבל לא ניתן להתעלם ממנה.
שימוש בתלונות שווא נגד אב נורמטיבי נותנת לצד המתלונן בתחילת ההליך המשפטי או יותר נכון עד שיש החלטה על סגירת התיק הפלילי זמן עקר שבו הצד שמתלונן לניכור הורי קשה,לנהל הליך משפטי כוזב,לקבל כתובה בגין טענות של אלימות..
ההשלכות של התופעה הזו היא מטרידה.
כולנו יודעים שכאשר אדם נמצא בהליך גירושין הוא מרבה להתייעץ והוא נמצא במצב נפשי לא קל וקל להשפעה .כאשר הוא מתייעץ ומבין כי יתכן מצב בו ימצא עצמו ללא יחדיו,מואשם בפלילי הוא יחתור "לסיים מהר" ויעשה ויצורים כואבים,לא צודקים..
להתייעצות עם עו"ד ריקי אופק אבן צור פנו עכשיו באתר.