פרשתנו פרשת חוקת, בפסוקים מובא על המיוחד שבאדם – אהרון הכהן אחיו של משה רבינו ע"ה שנפטר מן העולם בגיל 123 והכהונה הגדולה ממשיכה לאלעזר בנו.
עם ישראל הוכה בתדהמה מפטירתו של אהרון, היה קשה לעם ישראל לעכל בשורה זו, עד כדי כך שמתארת התורה הקדושה ואומרת – "ויבכו את אהרן שלושים יום כל בית ישראל", שומעים? 'כל' לא חצי ולא כמעט אלא – "כל בית ישראל" אנשים, נשים וטף בכו מחמת פטירתו של אהרון – לא שבעה ימים אלא – שלושים יום.
אז מה היה מיוחד כל כך באהרון?
אומר רש"י הקדוש – לפי שהיה אוהב שלום ורודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו. ע"כ.
והדרך שעשה זאת הייתה מיוחדת מאוד מאוד. כשהיה אהרון מהלך בדרך אם פגע באדם רע או רשע – אומר לו שלום. למחרת, אם ביקש אותו האיש לילך ולעבור עבירה, מיד אומר – אוי לי איך אשא פני ואראה את אהרון, מתבייש אני ממנו כי נתן לי שלום, ונמצא שאותו אדם מונע את עצמו ללכת ולעבור עבירה בגלל מה?? בגלל – שלום!!
וכן שני בני אדם שעושים מריבה זה עם זה היה הולך אהרון ויושב אצל אחד מהם ואומר לו – אתה יודע מה שמעתי שחברך אמר? שהוא ממש מתבייש ממך והוא תולש שערותיו וכואב לו ליבו מאותה הבושה שהוא מתבייש ממך כי מרגיש שהוא גרם לזאת המריבה שתהיה, וכך היה יושב אצלו עד שמוציא את כל הקנאה והשנאה שהייתה שוכנת בליבו. ואחר כך היה הולך לחבר השני ואומר לו את אותם הדברים בדיוק, ומה היה קורה? כשהיו נפגשים אותם בעלי המריבה מייד היו מחבקים אחד את השני ועושים שלום.
לכן כל בית ישראל בכו כי הלך לעולמו מי שעשה שלום בין בני אדם למקום ובין בני אדם לחבריהם.
כזה היה אהרון, איש של שלום!! אך התורה איננה ספר היסטוריה אלא היא ספר שבא לשנות לנו מציאות חיים על ידי שקוראים אנו על אותם הצדיקים.
אז כמה יש לכולנו ללמוד ממנו, והלוואי שנזכה אפילו במעט!
הרי מה שמפחיד אותנו בעיקר מלעשות שלום הוא האגו שלנו הכבוד המדומה שאותו אנחנו חושקים, כבוד שכולו רוח ואין בו כלום.
אין כלי יותר חשוב מהכלי של השלום, כשחיים בשלום – הדברים הכי קשים הופכים להיות הכי קלים, וכשחיים במריבה – הדברים הקלים ביותר הופכים להיות קשים ומרירים.
תחשבו על שני אנשים – עשיר ועני, האיש העשיר – חי חיים של עשירות מופלגת, לא חסר לו כלום ומה שרק רוצה יש לו, אך איש של מריבה הוא, אין לו שלום עם אשתו אין לו שלום עם סובביו, חי במרירות!! ולעומתו האיש העני ללא כלום ואולי מדשדש בדברים הבסיסיים אך חייו – חיים של שלום, טוב לו עם אשתו ועם ילדיו, טוב לו עם סובביו, אין שום ספק שאם היו בדיקות דם לגלות רמת שמחה אושר וסיפוק בגוף האדם היו מוצאים את הממצאים הבאים: שהשמחה של העני גדולה פי כמה וכמה בחייו מאשר העשיר שחי חיי תפנוקים וכדומה.
הרי מה העשירות שווה ללא השלום שמביא שמחת חיים?? האם הכסף הוא העיקר בחיים? יש שוקולד מריר, ויש – כסף מריר.
אין לי כלי שמחזיק ברכה לעם ישראל יותר מן השלום, זהו הנשק החם ביותר שיכול להגן על עם ישראל – לשמור על הכבוד של השני, לדון כל אדם לכף זכות וכד'.
ה' יזכנו, שבת שלום ומבורך.